תגובתו הקשה של אליהו הנביא לשר הצבא משקפת התנגשות עמוקה בין הכוח השלטוני של העולם הזה לבין הסמכות הרוחנית המייצגת את העולם הבא [מדוד ועד לחורבן].
הכתוב מציין כי אליהו פונה ישירות אל שר החמשים. הסיבה לפנייה האישית היא שהחיילים עצמם נשארו לעמוד מרחוק, ורק השר ניגש אל הנביא [מלבי"ם]. אליהו משיב לשר ומשתמש בדבריו שלו, באומרו ואם איש אלהים אני, כלומר אם אכן אני איש ה' כפי שכינית אותי [ביאור שטיינזלץ], כיצד העזת פניך לנהוג כלפיי בחוצפה כזו, ובשל עזות מצח זו הדין הוא שתרד אש מן השמיים [מלבי"ם].
האש נועדה לפגוע בשר וְאֶת־חֲמִשֶּׁיךָ, שהם חמישים האנשים הנתונים למרותו, והמילה וַתֹּאכַל מתארת את תוצאת הפגיעה, שבה השר ואנשיו נשרפו כולם כליל [ביאור שטיינזלץ].