מלך ישראל נופל ונחבל בתוך ביתו המוגן, אירוע פתאומי שמעמיד את חייו בסכנה. במקום להתבונן במשמעות הרוחנית של הנפילה ולשוב בתשובה אל ה', הוא בוחר להתמקד בהישרדותו הפיזית בעולם הזה בלבד, תוך התעלמות מוחלטת מחיי העולם הבא [מלבי"ם, מדוד ועד לחורבן].
הנפילה מתרחשת בַּעֲלִיָּתוֹ, בקומה השנייה של ביתו, כאשר המלך נופל בְּעַד הַשְּׂבָכָה. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בארובה או פתח ברצפת העלייה, שנועדו להכניס אור אל הקומה התחתונה. פתח זה היה מכוסה במעין רשת של נסרים דקים מעץ, הארוגים שתי וערב. כאשר אחזיה עבר על גבי השבכה, העצים הדקים נשברו והוא נפל דרכם מטה [מצודת דוד]. דעה נוספת מציעה כי השבכה לא הייתה פתח תאורה, אלא גרם מדרגות לולייני שממנו מעד המלך [רש"י].
כתוצאה מהנפילה נאמר עליו וַיָּחַל, כלומר הוא נחבל ונעשה חולה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שנפל במקום בטוח שבו לא היה ראוי שייפול, הוא אינו רואה בכך אות משמיים. הוא שולח מַלְאָכִים, כלומר שליחים, ומצווה עליהם: לְכוּ דִרְשׁוּ, שאלו בשמי, בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן.
פנייתו אל אליל העיר הפלשתית נובעת מכך שראה כי אלוהיו הקודמים, הבעל, לא ענו לו, ולכן בחר לחפש אלוהים חדשים. יתרה מכך, הזבוב שימש כסימן למוות, וכומרי עבודה זרה זו נחשבו כמומחים בניבוי מי יחיה ומי ימות [מלבי"ם]. גישה נוספת מסבירה כי אליל זה היה ממונה על השרצים והרמשים, שייתכן ונתפסו כמחוללי מחלות. לחלופין, ייתכן שהשם "בעל זבוב" אינו אלא כינוי גנאי שנועד להשפיל את העבודה הזרה, ששמה המקורי היה "בעל זבול" [ביאור שטיינזלץ].
מתוך תחושה שחייו בסכנה, שאלתו היחידה של המלך היא אִם אֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה, שאלה המשקפת את דאגתו הבלעדית לקיומו הגשמי, ללא כל חיפוש אחר קרבת ה' או תיקון מעשיו.