לאחר העימותים הקודמים עם שרי המלך, מקבל כעת אליהו ציווי אלוהי ישיר לרדת אל העיר ולהתייצב פנים אל פנים מול המלך. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים רֵד אוֹתוֹ וכן וַיֵּרֶד אוֹתוֹ היא רד עמו, כלומר ללכת יחד עם השר. מבחינה פיזית, השר עלה עד לקצה ההר שבראשו שהה אליהו, ומשם ירדו שניהם יחדיו אל המלך [רד"ק].
ההוראה מהמלאך אַל תִּירָא מִפָּנָיו חושפת את החשש הטבעי של אליהו. הוא פחד לרדת עם השר משום שידע כי יוביל אותו אל המלך, שעליו ניבא נבואה קשה שלפיה ימות ממחלתו, או שמא חשש מפני אמו של המלך, המלכה איזבל [רד"ק]. עם זאת, חל כאן שינוי מהותי במצבו של הנביא; עד לרגע זה אליהו לא נצטווה ללכת אל המלך, ולכן החשש שלו היה מוצדק. אך ברגע שקיבל את הציווי המפורש מהמלאך, הוא הפך לשליח מצווה המוגן מכל רע, ולכן יכול היה לקום וללכת בביטחון וללא פחד [מלבי"ם].