תגובתו של המלך למסר הנבואי הקשה שנישא בפי שליחיו, מובילה אותו לבירור מיידי אודות זהותו של האדם המסתורי שעצר אותם בדרכם. השאלה המרכזית של המלך סובבת סביב הביטוי מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה מִשְׁפַּט בהקשר זה אינה מתייחסת לדין משפטי, אלא למראהו החיצוני, למלבושיו או למנהגו ואורחות חייו של אותו אדם.
הסיבה לשאלה זו נובעת מתמיהתו של המלך על כך שהנביא בחר לעצור את השליחים בדרך, במקום להגיע בעצמו אל ארמון המלך ולמסור לו את הדברים ישירות, כפי שמקובל בשליחות נבואית. מתוך כך, המלך העלה השערה שמא מדובר באדם שאינו נביא מוכר, או לחלופין, אדם הלבוש בבגדי עניים ומתבייש להיכנס בשערי הארמון. משום כך ביקש לדעת מהו תוארו וכיצד הוא לבוש. מעבר לזאת, המלך חשד שבהימנעותו מהגעה לארמון, האיש חטא לתפקידו ופגע בכבוד המלכות, מעשה שעליו הוא עשוי להיות חייב מיתה. לפי גישה זו, המילה מִשְׁפַּט טומנת בחובה גם משמעות עונשית, כלומר מהו הדין והעונש הראויים לאותו אדם [מלבי"ם].
פרט מעניין הנוגע למפגש זה הוא שהנביא פעל באותו רגע בגפו. נראה כי תלמידו אלישע לא שהה עמו באותה עת, שכן הנביא נהג לעיתים להשאירו במקום אחד ולצאת להתבודד לבדו בהרים כדי לזכות בנבואה [רד"ק].