שמואל ב, פרק י״ז, פסוק י׳

כדי לסכל את עצת אחיתופל, חושי מנהל לוחמה פסיכולוגית ומתאר תרחיש שבו המורל במחנה אבשלום יקרוס. הוא מזהיר כי כל לוחם אמיץ, וְהוּא גַם בֶּן חַיִל, אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, ואף אחיתופל עצמו, יאבד את עשתונותיו. ליבו של הגיבור הִמֵּס יִמָּס, כלומר יתמוסס מחרדה כפולה: פחד מאימתו של דוד, כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ, ויראה מפני צבאו המיומן, וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ. הלוחמים יפרשו כל תקלה בקרב כעונש משמיים על המרד וירימו ידיים. תיאור מוגזם זה הוא תחבולה שנועדה להרוויח זמן התאוששות לדוד ולמשוך את אבשלום ליפול בעצמו במלחמה.