במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית שמנהל חושי הארכי כדי לסכל את עצתו הצבאית של אחיתופל, הוא פורט על נימי הפחד וההערצה שרוחש העם כלפי דוד ומחנהו. בדבריו הוא מציג תרחיש אימה שבו המורל של צבא אבשלום יקרוס לחלוטין עם תחילת הקרב, ובכך הוא נוטע ספקות עמוקים בלב שומעיו.
הפרשנים נחלקו בשאלה למי מכוון התואר וְהוּא גַם בֶּן חַיִל בפסוק. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לכל חייל או שומע במחנה אבשלום [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לפי קו זה, אפילו חייל אמיץ במיוחד, אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, ייבהל מאוד ויאבד את עשתונותיו. הביטוי הִמֵּס יִמָּס מתאר התמוססות של הלב בפחד וברעדה. הסיבה לכך היא המוניטין החד-משמעי של דוד ואנשיו: ברגע שתיווצר תקלה קלה בקרב, הלוחמים יפרשו זאת כעונש משמיים על המרד באב, ירימו ידיים ולא ירצו להשיך להילחם [רש"י, מצודת דוד].
לעומת זאת, יש המפרשים כי התואר מכוון לאחיתופל עצמו. חושי בוחר לשבח את אחיתופל ולהגדירו כגיבור בעל לב אריה, כדי להסוות את כוונתו האמיתית ולגרום לדחיית עצתו מבלי להיראות כמי שרק מחפש לגנותו. עם זאת, חושי מזהיר שגם אחיתופל האמיץ יתמלא פחד לשמע שמועה על תבוסה [רד"ק]. גישה נוספת מציגה עימות חזיתי בין השניים: אחיתופל, המבטיח בביטחון של אריה להכות את דוד, הוא זה שיימס מפחד כאשר יעמוד מול דוד, שהוא הגיבור האמיתי [אלשיך].
הכפילות במילים הִמֵּס יִמָּס אינה מקרית, והיא מבטאת חרדה כפולה שתכה במחנה אבשלום: פחד אחד נובע מאימתו של דוד עצמו, כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ, ופחד שני נובע מהיראה מפני צבאו המיומן, וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ [אלשיך].
מאחורי התיאור הדרמטי הזה מסתתרת תחבולה כפולה. מצד אחד, חושי מרחיב ומגזים בתיאוריו כדי להגחיך את עצת אחיתופל ולהציגה כחסרת היגיון [מצודת דוד]. מצד שני, מטרתו הסמויה היא להרוויח זמן שיאפשר לדוד ואנשיו לנוח ולהתאושש, ובמקביל למשוך את אבשלום לצאת למלחמה בעצמו, מתוך תקווה שייפול בקרב [אלשיך].