עצת אחיתופל לאבשלום מציגה אסטרטגיה צבאית ופוליטית מחושבת, שנועדה לבסס את שלטונו במינימום שפיכות דמים. התוכנית מפרטת את היתרונות המובהקים של התנקשות ממוקדת במלך דוד, לעומת יציאה למלחמה כוללת שעלולה לזרוע איבה ארוכת שנים בעם.
מטרתו המרכזית של אחיתופל היא וְאָשִׁיבָה – להעביר את כל תומכיו של דוד אל מחנהו של אבשלום ללא קרב [מצודת דוד, רלב"ג].
הביטוי כְּשׁוּב הַכֹּל עורר דיון נרחב בקרב הפרשנים, והם מציעים לו מספר כיוונים שונים. גישה אחת מסבירה שהדבר יקרה בקלות רבה, ממש כשם שאדם משיב חפץ למקומו [רד"ק, אברבנאל, אלשיך]. גישה שנייה רואה בכך תקדים היסטורי: כשם שלאחר מות שאול התאחדו כל ישראל תחת שלטון דוד, כך לאחר מות דוד יתאחדו כולם תחת אבשלום [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. גישה שלישית מפרשת זאת על פני המציאות הנוכחית, כלומר, כשם שרוב המון העם כבר עבר לצדך מרצון וללא מלחמה, כך יעשו גם שאר האנשים שנותרו עם דוד [מצודת דוד, אלשיך].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ מכוונות לדוד. אחיתופל מבטיח שהפגיעה תהיה נקודתית אך ורק באדם שאבשלום חפץ במותו, וכך יבוא הקץ למערכה [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד]. בהקשר זה מצוין כי שנאתו העזה של אחיתופל לדוד, שהובילה לעצה זו, נבעה ממניע אישי ומשפחתי על רקע מעשה בת שבע, שכן היא הייתה נכדתו של אחיתופל [רד"ק].
לעומת זאת, פירוש פוליטי ונועז מציע כי אחיתופל מתכוון במילים אלו לעצמו. לפי קו חשיבה זה, אם אבשלום ינהל מלחמה ויהרוג את אביו, הוא ייתפס כרוצח ותיווצר סביבו איבה. לכן אחיתופל מציע שהוא עצמו יכה את דוד. לאחר מכן, אבשלום "יבקש" להעניש את אחיתופל כדי לנקות את שמו, אך לבסוף יעניק לו חנינה פומבית כדרך המלכים שמוחלים על פשעים בעת עלייתם לשלטון. כך אבשלום יצא נקי מאשמה ויאחד את העם סביבו [מלבי"ם].
התוצאה המיוחלת של המהלך המדויק הזה היא שכׇּל־הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם. מכיוון ששורש הסכסוך נעוץ בדוד עצמו, הרי שברגע שדוד ימות, לאנשיו של אבשלום ולאנשיו של דוד לא תהיה עוד כל עילה להילחם אלה באלה. העם כולו יישאר שלם וללא פגע, והממלכה תשקוט [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אלשיך].