הגעתו של דוד למחניים מסמנת נקודת תפנית במסע בריחתו מאבשלום בנו. לאחר תקופה של בדידות שבה נשא בעונשו על מעשיו, מאירה לו פתאום השמש ומופיעים תומכים הנחלצים לעזרתו [מלבי"ם]. הכתוב מציג שלושה אנשים צדיקים וטובים, שהסכימו ביניהם להגיע ממקומותיהם השונים כדי לספק לדוד ולמחנהו העייף ציוד, משכב ומזון, שכן דוד נמלט מירושלים בחוסר כול [רלב"ג, אברבנאל].
זהותו של הראשון מבין השלושה, שֹׁבִי בֶן נָחָשׁ, מעוררת דיון נרחב בקרב הפרשנים. על פי המסורת המדרשית, מדובר למעשה בחנון בן נחש, מלך בני עמון לשעבר [רש"י, אברבנאל]. מכיוון שדוד הכה בעבר את העמונים מכה ניצחת, יש המסבירים כי חנון חזר בתשובה, התגייר, ובזכות כך השאיר אותו דוד בחיים [רד"ק, חומת אנך, אברבנאל]. אפשרות אחרת היא ששבי היה בנו של המלך העמוני, שדוד הותיר בידו שלטון מקומי מסוים לאחר הכיבוש [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש החולקים על זיהוי זה לחלוטין וסבורים כי שבי היה אדם מישראל שהתגורר ברַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן לאחר שדוד כבש אותה [רד"ק, אברבנאל].
שני האישים הנוספים המוזכרים הם מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל שהגיע מעירו שנקראה לֹא דְבָר, ובַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי שהגיע מעיר בארץ הגלעד ששמה רֹגְלִים [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
מפגש זה טמן בחובו ממד רוחני עמוק. כאשר דוד ראה את האנשים הללו מתקרבים, הוא חשש מהם בתחילה, אך מיד הבין כי ה' הוא שפעל למענו והפך את אויביו לאוהבים המשלימים עמו [אברבנאל]. יתרה מזאת, המסורת מלמדת כי אירוע זה, על כל הקושי, הרעב והצמא שליוו את המחנה בו, התרחש בעיצומו של יום הכיפורים [אברבנאל].