מעשה ההסתרה מתבצע בתחכום רב ובחמלה, כאשר האישה מנצלת פעולות ביתיות שגרתיות כדי להסוות את המסתתרים, בדומה לאופן שבו פעלה רחב כשהסתירה את המרגלים [מלבי"ם]. האשה המוזכרת היא בעלת הבית, אשת האיש שלו הייתה שייכת החצר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. כדי להעלים את המסתתרים, היא לוקחת את המסך, שהפרשנים מסכימים כי משמעותו וילון או כיסוי. את הכיסוי היא מניחה על פני הבאר, ביטוי שלגביו מציינים הפרשנים כי הוא אחד משלושה מקומות במקרא שבהם המילה פני משמשת במשמעות של "פי", כלומר היא כיסתה את פתח הבאר ממש [רד"ק, מנחת שי].
לאחר מכן, ותשטח, כלומר פרשה [מצודת ציון], את הריפות. הפרשנים מסבירים כי מדובר בגרעיני חיטה כתושים שנקלפו אך טרם נטחנו לקמח [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. השורש הלשוני של המילה מגיע מלשון רפיון, שכן הגרעינים נחלשו ונקלפו מקליפתם במהלך הכתישה [רד"ק, מצודת ציון]. פיזור החיטים על גבי הכיסוי נועד לייצר מצג שווא טבעי לחלוטין, כאילו האישה בסך הכל פרשה את הגרעינים הכתושים כדי לברור אותם או לייבשם באוויר כנהוג [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. כתוצאה מפעולת הסוואה זו, ולא נודע דבר – הנוכחות של הבאר מתחת לכיסוי לא הייתה ניכרת כלל לעין [מצודת דוד].