בעת בריחתו החפוזה של דוד מירושלים, הוא ואנשיו מצאו את עצמם חסרי כל, ונזקקו לסיוע דחוף. שלושת האנשים שנזכרו קודם לכן נחלצו לעזרתם והִגִּישׁוּ להם שפע של מזון וציוד [מצודת דוד].
בין המאכלים שהובאו מוזכרות שְׁפוֹת בָּקָר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בגבינות העשויות מחלב בקר. הסיבה לכינוי זה נובעת מתהליך ההכנה של הגבינה, הדורש כתישה ודחיסה, בדומה לשימוש בשורש זה בספר איוב במשמעות של שחיקה [מצודת ציון, רד"ק]. עם זאת, יש המציעים פירוש שונה, לפיו מדובר בבשר בקר חתוך ומוכן לבישול [ביאור שטיינזלץ].
הצורך באספקה זו נבע ממצבם הקשה של דוד ואנשיו, שהיו רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר. הפרשנים מסבירים כי העם יצא מירושלים בחיפזון רב מבלי להצטייד במזון מספיק [רד"ק]. ההליכה הממושכת במדבר הותירה אותם מותשים מטורח הדרך וללא אוכל ושתייה [מצודת דוד]. גם אם אזור המדבר סיפק מקומות מרעה לבהמות, מים היו מצרך נדיר שם, ולכן סבלו במיוחד מצמא [רד"ק]. באשר למילה וְעָיֵף, בעוד שהמשמעות הפשוטה היא עייפות מן הדרך, חז"ל דרשו כי מדובר בעייפות הקשורה לרציחה [רד"ק].