עצת חושי לאבשלום מציגה תוכנית צבאית חלופית, המציירת תמונה של מתקפה עצומה, מוחלטת ובלתי נמנעת על דוד ומחנהו. במקום התנקשות לילית נקודתית, התוכנית מציעה לגייס צבא כה רב, שיציף את השטח כולו ולא ישאיר לדוד כל סיכוי להימלט.
ברמה הלשונית, המילה באחת נכתבת בתי"ו אך נקראת בדל"ת, כלומר בְּאַחַד [רד"ק, מנחת שי], והמילה המקומת חסרה את האות וי"ו [מנחת שי]. הפועל וְלֹא נוֹתַר כתוב בלשון עבר אך משמעותו לעתיד, תופעה שכיחה במקרא [רד"ק], והוא נהגה בהטעמה מלעיל [מנחת שי]. משמעותו הפשוטה היא שלא יישאר מהם איש [ביאור שטיינזלץ].
כאשר חושי אומר וּבָאנוּ אֵלָיו, הוא מסביר כי בזכות גודלו העצום של הצבא, החיילים יתפזרו לכל עבר וימצאו את דוד בוודאות בכל מקום שבו יסתתר [מצודת דוד]. הפרשנים מסכימים כי הביטוי וְנַחְנוּ עָלָיו נגזר מלשון חנייה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הדימוי המרכזי בפסוק, כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה, זוכה למספר התייחסויות שונות המשלימות זו את זו. הגישה המרכזית מדגישה את הפריסה המרחבית: כשם שהטל מכסה את פני האדמה כולה מבלי להותיר חלקה ריקה, כך יחנה הצבא על דוד ויקיף אותו מכל כיוון [רד"ק, מצודת דוד]. היבט נוסף מתייחס לאופי הנפילה: הטל מגיע לכל מקום בצורה חרישית, מה שמרמז על תבוסה מוחלטת ושקטה, ללא מהומה [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש מי שרואה בדימוי הטל רמז לתזמון ההתקפה: התוכנית היא לתקוף באור הבוקר, בעת שהטל נופל, מתוך ידיעה ברורה על מיקומו של דוד, ולא להסתכן במארב לילי בתנאי חוסר ודאות [מלבי"ם].
סופו של הפסוק, וְלֹא נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד, מציג אסטרטגיה של השמדה או שביה טוטאלית של כל המחנה, בניגוד לעצת אחיתופל שביקש להכות רק את המלך. גישה אחת מסבירה כי ההכרח לפגוע בכולם נובע מהחשש שדוד יתנכר ויתחפש לאחד מחייליו, ולכן הדרך היחידה להבטיח את מותו היא לא להותיר איש בחיים [מצודת דוד]. גישה אחרת מבארת כי המטרה היא הריגה או תפיסה בחיים של כלל האנשים, כדי למנוע לחלוטין כל אפשרות שדוד ימצא עיר מבצר ויחסה בה [מלבי"ם].