פנייתו של אבשלום אל חושי לאחר שמיעת דברי אחיתופל חושפת רגע של ספק והתלבטות פנימית. למרות שעצתו של אחיתופל נחשבה למושלמת והתקבלה על דעת הכל, אבשלום אינו ממהר לבצעה. עצם השאלה המופנית לחושי מעידה כי דעתו של אבשלום לא נחה מהדברים ששמע, והוא במכוון פותח פתח ונותן לחושי הזדמנות לחלוק על אחיתופל ולהציע אלטרנטיבה [אברבנאל].
הבחירה המדויקת של אבשלום במילים כדבר הזה ולא במונח "עצה", מצביעה על מוקד ההתלבטות שלו. אבשלום כלל לא פקפק בטיב העצה הצבאית של אחיתופל או ביכולתה להשיג את המטרה המיועדת. מה שעורר בו חרדה ורתיעה היה ה"דבר" עצמו, כלומר ההחלטה המפורשת והגזרה להרוג את המלך. פנייתו לחושי נועדה לברר האם ישנה הסכמה לצעד הקיצוני של הריגת דוד, או שמא יוכל חושי להציע תוכנית חלופית שתבטיח את הניצחון מבלי לפגוע בחיי המלך [מלבי"ם].
לכן, הוא פונה לחושי ומבקש ממנו לדבר אִם אַיִן, כלומר אם לאו, במקרה שאינו מסכים עם התוכנית שהוצגה [מצודת ציון].