חושי הארכי מצייר תמונה ציורית ומופלגת של הרס מוחלט, במטרה לשכנע את אבשלום בכוחו הבלתי מנוצח של צבא המונים. בדבריו, הוא מתמודד עם חשש אפשרי: שמא ההמתנה לגיוס כלל ישראל תאפשר לדוד לברוח ולהתבצר בעיר הררית. חושי טוען כי כוחו של צבא עצום יאפשר להחריב גם עיר מבוצרת בקלות, בעוד שצבא קטן לא יוכל לעשות זאת [מלבי"ם, מצודת דוד]. עם זאת, כוונתו הנסתרת והאמיתית של חושי היא להשתמש בדברי חנופה אלו רק כדי לעכב את אבשלום ולהעניק לדוד זמן יקר להימלט על נפשו [מצודת דוד].
כדי להמחיש את עוצמת ההרס, חושי משתמש בביטויים ציוריים. המילה יֵאָסֵף משמעותה שדוד יכנס ויתחבא בעיר מבוצרת [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. במקרה כזה, וְהִשִּׂיאוּ, כלומר ירימו ויעבירו לשם חֲבָלִים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לגבי משמעות המילה חֲבָלִים, קיימות שתי גישות: הגישה הפשטנית מפרשת שמדובר בחבלים ממש שבאמצעותם יגררו את העיר. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה כמחנות צבא או שיירות, או כהתייחסות לחבלי האוהלים של המחנה הצבאי שיקיף את העיר [רש"י, רד"ק].
מכאן ממשיך התיאור אל וְסָחַבְנוּ, לשון משיכה וגרירה [מצודת ציון]. חושי מצהיר כי הלוחמים יגררו את חומות העיר מההר עַד הַנַּחַל, כלומר אל העמק [רש"י, מצודת ציון]. אף על פי שהמילה עיר היא בלשון נקבה, הפסוק משתמש במילה אֹתוֹ בלשון זכר, ויש שמסבירים כי הכוונה היא למגדל עוז שיהיה בתוך העיר, שגם אותו יסחבו ויחריבו [רד"ק]. ההרס יהיה כה יסודי, עד שלא יישאר שם אפילו צְרוֹר, שהוא חתיכת עפר גסה או פירור אבן [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי תיאור זה נאמר בדרך של גוזמה והפלגה, כדי להדגיש שאפילו עיר מבצר לא תוכל לעמוד בפני ההמון הרב שיאסוף אבשלום.