דברי הימים א, פרק ט״ו, פסוק ב׳

בעקבות מותו של עוזא בניסיון הראשון להעלות את הארון, אָז אָמַר דָּוִיד בלבו וציווה לשנות את אופן הנשיאה. הוא קבע כי לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי אִם הַלְוִיִּם, כדי לתקן שתי טעויות שהובילו לאסון: הארון צריך להינשא רק על ידי לויים ולא על ידי ישראלים, ועליו להינשא על כתפיהם ולא על גבי עגלה. החלטה זו נובעת מהציווי המקורי בתורה, כִּי בָם בָּחַר ה' לשאת את כלי הקודש, וכך יובטח שהמכשול לא יישנה. התובנה כי תפקידם הוא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן ה' וּלְשָׁרְתוֹ עַד עוֹלָם מלמדת על הבנתו החדשה של דוד, שהנשיאה בכתף אינה הוראה זמנית מתקופת המדבר, אלא מצווה לדורות החלה על כלל שבט לוי.