בעקבות האסון שבו מצא עוזא את מותו במהלך הניסיון הראשון להעלות את ארון הברית לירושלים, דוד המלך מפיק לקחים ומבין את הטעות הקריטית באופן העברת הארון. קביעה זו מהווה נקודת מפנה, שבה דוד מתקן את המעוות ומבסס את הנוהל הראוי והמדויק לנשיאת הארון, בהתאם לציווי האלוהי המקורי.
אָז אָמַר דָּוִיד: המילה "אז" מתייחסת למועד שבו מת עוזא לאחר ששלח את ידו אל הארון. בעקבות אירוע זה, דוד ציווה או אמר בלבו לשנות את אופן הנשיאה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי אִם הַלְוִיִּם: הפרשנים מסכימים כי קביעה זו באה לתקן שני חטאים שונים שאירעו בניסיון ההעלאה הראשון. התיקון הראשון נוגע לזהות הנושאים: נשיאת הארון מסורה אך ורק ללויים, ולא לישראלים רגילים כפי שהיו עוזא ואחיו [מלבי"ם]. התיקון השני נוגע לאמצעי הנשיאה: על הלויים לשאת את הארון בגופם ובכתפיהם, ואין להניחו על גבי עגלה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. דוד מבין כי עצם הרכבת הארון על העגלה במקום נשיאתו כהלכה, היא שהובילה לעונש ולמותו של עוזא [רש"י].
כִּי בָם בָּחַר ה': מכיוון שה' ייעד במפורש את הלויים לתפקיד זה, הבחירה בהם נועדה להבטיח שמכשול כדוגמת זה שהביא לאסון הקודם לא יישנה [מצודת דוד]. מקור בחירה זו מופיע בתורה, שם ציווה ה' על בני משפחת קהת לשאת את כלי הקודש על כתפיהם [רלב"ג].
לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן ה' וּלְשָׁרְתוֹ עַד עוֹלָם: הוספת המילים "עד עולם" מצביעה על תובנה חדשה של דוד. בתחילה, דוד טעה לחשוב שמצוות נשיאת הארון בכתף הייתה הוראה זמנית שנהגה רק בתקופת הנדודים במדבר. ואולם, מתוך עיון בפסוקי התורה הוא למד כי הבדלת שבט לוי לנשיאת הארון היא מצווה הנוהגת לדורות. יתרה מכך, הוא הבין כי המצווה אינה מוגבלת רק לבני קהת כפי שהיה במדבר, אלא חלה על כלל בני שבט לוי [מלבי"ם].