הגעתו החגיגית של ארון הברית לירושלים מלווה בניגוד חריף בין שמחתו העממית והמתפרצת של דוד לבין הבוז האריסטוקרטי של מיכל. ארון ברית, שהוא הארון שבו מונחים לוחות הברית [מצודת דוד], מגיע עד עיר דויד, ניסוח המלמד כי מיכל ראתה את המתרחש עוד מרחוק [מלבי"ם]. כאשר היא נשקפה בעד החלון, כלומר הביטה מבעד לחלון, היא רואה את דוד מרקד ומשחק, מילים המתארות קפיצות ודילוגים של שמחה [מצודת ציון]. מונחים אלו משמשים כאן כפירוש פשוט וברור יותר למילים "מפזז ומכרכר" המופיעות בתיאור המקביל בספר שמואל [מלבי"ם].
למראה הריקודים, הכתוב מציין כי ותבז לו בלבה. הסיבה לבוז הפנימי נובעת מפערי תפיסה לגבי גינוני מלכות. מיכל, שגדלה כבת מלך, סברה כי אין זה ראוי שמלך יזלזל בכבודו, יתנהג כאדם פשוט וירקוד בחופשיות עם ההמון, גם אם הדבר נעשה לכבודו של ארון ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
נקודה מעניינת עולה מהשוואת תיאור זה לספר שמואל. בעוד ששם מפורטות המילים הקשות והלועגות שהטיחה מיכל בדוד פנים אל פנים, כאן התיאור מסתיים בבוז שבלבה בלבד. הפרשנים מסבירים כי השמטה זו אינה מקרית. ספר דברי הימים נכתב במטרה לרומם את כבודו של דוד המלך, ולכן נמנע מלהזכיר את דברי הביזיון המפורשים שאמרה לו מיכל, שכן ישנה פחיתות כבוד בכך שאישה תדבר אל המלך באופן כזה [רש"י, חומת אנך].