העלאת ארון הברית לירושלים מלווה בתחושת הקלה והודיה על כך שהמסע עובר בשלום וללא תקלות. המונח בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים מתבאר בכמה רבדים. ברמה הפשטנית, הפרשנים מסכימים כי העזרה האלוהית מתבטאת בכך שהלויים לא נכשלו במשאם ולא אירע להם כל אסון, בניגוד לניסיון הקודם להעלות את הארון שהסתיים במותו הטראגי של עוזא [רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד]. מתוך שמחה והודיה על כך שהתהליך מתנהל למישרין, הקריבו הלויים את הקרבנות [ביאור שטיינזלץ]. לצד זאת, קיימת גישה מדרשית של חז"ל שלפיה העזרה הייתה נסית, ומלמדת שהארון נשא את עצמו [רש"י, רד"ק]. מבחינה דקדוקית, המילה בֶּעְזֹר מנוקדת באופן חריג עם סגול באות בי"ת במקום פתח כנהוג, ושווא באות עי"ן [רד"ק, מנחת שי].
הפרשנים עומדים על ההבדל בין תיאור הקרבנות בפסוק זה, וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים, לבין התיאור המקביל בספר שמואל, שם נאמר כי לאחר שצעדו שישה צעדים זבחו "שור ומריא". בניסיון ליישב את הפער, מוצגות כמה גישות. דעה אחת גורסת כי מדובר באותו אירוע בדיוק, אלא שספר דברי הימים פשוט מרחיב ומפרט יותר את התיאור [רלב"ג]. לעומת זאת, יש הסבורים כי שבעת הפרים והאילים הוקרבו בנוסף לשור ולמריא שהוקרבו לאחר כל שישה צעדים [מצודת דוד]. קו מחשבה נוסף מסביר כי הייתה חלוקה מוגדרת למסע: בעוד ששור ומריא הוקרבו לאחר כל שישה צעדים, שבעת הפרים והאילים הוקרבו בכל פעם שהשלימו מחזור גדול יותר של שישה פעמים שישה צעדים [מלבי"ם].