הלויים המנויים כאן, זכריה, עזיאל, שמירמות, יחיאל, עני, אליאב, מעשיהו ובניהו, מילאו תפקיד מוזיקלי במהלך התהלוכה. אף על פי שבשגרה שימשו אנשים אלו כשוערים, באירוע זה הם הוסבו לתפקיד של נגנים ומשוררים [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. אגב הזכרת שמותיהם, יש לשים לב כי השם וַעֲזִיאֵל נכתב בתוספת האות וי"ו בתחילתו [מנחת שי].
עיקר הדיון הפרשני סובב סביב הכלים שבהם ניגנו הלויים, המכונים בִּנְבָלִים עַל־עֲלָמוֹת. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שזהו שמו של כלי זמר ספציפי, אשר נזכר גם בכותרות מזמורים בספר תהלים, והוא שימש לנגינת מזמורים אלו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לצד הבנה זו, יש המציעים הסברים שונים למהותו של כלי זה ולסיבת שמו. גישה אחת מפרשת את המונח על פי מבנה הכלי, ומתארת אותו ככלי נגינה המופעל באמצעות זרימת אוויר. לפי פירוש זה, הנְבָלִים שימשו כעין מפוחים של עור שהזרימו אוויר אל תוך קנים חלולים כדי להפיק צלילים נעימים. הסיבה שהם נקראים עֲלָמוֹת היא משום שקני הכלי ומנגנון הפעולה שלו היו נסתרים ונעלמים מן העין [רלב"ג]. מנגד, יש המפרשים את המילה עֲלָמוֹת לא כתיאור של הכלי עצמו או של מנגנון הפעולה שלו, אלא כרמז לזהות הנגנים, ומסבירים שאלו היו סוג של נבלים שבאופן מסורתי נשים ונערות צעירות נהגו לנגן בהם [ביאור שטיינזלץ].