תהלוכת העלאת הארון לירושלים מלווה בטקס מוזיקלי מוקפד, שבו לכל קבוצה תפקיד מוגדר התורם להשלמת השמחה. התקיעה בחצוצרות מסורה באופן בלעדי לידי הַכֹּהֲנִים, בעוד הלוויים ממונים על השירה בפה ובשאר כלי הזמר [רלב"ג].
הכוהנים צעדו בראש התהלוכה, לפני ארון ה׳, והיו מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת [ביאור שטיינזלץ]. כפילות הלשון בביטוי זה נועדה לתוספת ביאור והדגשה כי אכן ניגנו בחצוצרות [מצודת דוד]. המילה מחצצרים נכתבת במסורת עם שתי אותיות צד"י, אך רק הראשונה מבוטאת והשנייה נחה, בדומה לאות שי"ן השנייה בשם יששכר [רד"ק, מנחת שי]. באשר לשמות הכוהנים, יש להקפיד על קריאת השם וּשְׁבַנְיָהוּ באות בי"ת, וכן על קריאת השם וְיוֹשָׁפָט ללא האות ה"א [מנחת שי].
לצד הכוהנים ובסמוך לארון צעדו וְעֹבֵד אֱדֹם וִיחִיָּה [ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי עובד אדום הנזכר כאן הוא אדם אחר מזה שהוזכר מוקדם יותר בפרק [מצודת דוד], וחשוב להקפיד על הופעת שמו בפסוק, שכן בחלק מההדפסות הוא הושמט בטעות [מנחת שי]. חברו, וִיחִיָּה, הוא למעשה יעיאל שהוזכר בפסוקים הקודמים, והיו לו שני שמות [רד"ק].
התואר שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן המוצמד להם זכה לשני כיווני פרשנות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאף על פי שתפקידם המקורי היה שוערים, במהלך התהלוכה הם שינו את תפקידם ושימשו כמשוררים ומנגנים לכל דבר [רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי תואר זה מתייחס לעבר, ומציין שבתקופה שבה שהה הארון בביתו של עובד אדום, אנשים אלו שימשו לו כשוערים [רלב"ג].