העלאת ארון הברית לעיר דוד לוותה בסדרי שמירה קפדניים לכבוד ה'. ברכיה ואלקנה מונו על ידי דוד המלך לשמש כשומרים על שער האוהל שבו הונח הארון [רלב"ג]. תפקיד זה של שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן ליווה אותם עוד מתקופות קודמות שבהן שמרו על האוהל, ועל שם כך הם נקראים בפסוק, אף על פי שבהמשך עברו לשמש כמשוררים [מצודת דוד].
לצד השמירה במקום משכנו של הארון, היה להם תפקיד מעשי במהלך מסע ההובלה עצמו. הם היו לויים שניצבו בסמוך לארון [ביאור שטיינזלץ], וצעדו מיד לאחריו. מטרתם במסע הייתה לשמש כחוצץ המפריד בין הארון לבין קהל הלויים שהלך מאחור, כדי להבטיח שאיש לא יתקרב אליו יתר על המידה [מלבי"ם].