יצא לכם לדמיין איך מלך אמור להתנהג כשהוא צועד ברחוב ליד כל העם? האם הוא צריך ללכת לאט ובשקט, או שמותר לו לקפוץ ולשמוח כמו כל אחד אחר? היום הגדול הגיע, וארון ברית, הארון המיוחד שבו מונחים לוחות הברית, מגיע סוף סוף אל עיר דויד. דוד המלך כל כך שמח ונרגש, עד שהוא מתחיל לקפוץ ולדלג. התנ"ך מספר לנו שדוד היה מרקד ומשחק, כלומר קופץ ורוקד בחופשיות מרוב שמחה.
אבל לא כולם חשבו שזה מתאים. מיכל אשתו הביטה מרחוק, נשקפה בעד החלון, וראתה את המלך רוקד עם ההמון. מיכל גדלה בארמון כבת של מלך, והיא האמינה שמלך צריך לשמור על כבודו ולא להתנהג כמו אדם פשוט, אפילו אם הוא עושה את זה לכבוד ה'. לכן, כשהיא ראתה אותו, ותבז לו בלבה, כלומר היא הרגישה זלזול עמוק בתוך הלב שלה כלפי ההתנהגות שלו.
בספר אחר בתנ"ך מסופר שמיכל גם כעסה ואמרה לדוד מילים פוגעות. אבל כאן הסיפור מסתיים רק בבוז שהרגישה בלב. הסיבה לכך היא שהספר שלנו נכתב כדי לכבד ולרומם את דוד המלך, ולכן לא רצו לכתוב בו מילים של פגיעה וזלזול שנאמרו למלך פנים אל פנים.