מפלתה של ממלכה אחת משמשת לעיתים כהזדמנות דיפלומטית עבור ממלכה אחרת. לאחר ניצחונו הצבאי של דוד על ארם, מזהה מלך חמת השכנה את שינוי מאזן הכוחות ושולח משלחת כדי להביע תודה ולבסס יחסי שלום.
וַיִּשְׁלַח אֶת הֲדוֹרָם בְּנוֹ – תועו מלך חמת שולח את בנו כנציג דיפלומטי אל דוד [ביאור שטיינזלץ]. בספר שמואל, בתיאור המקביל של אירוע זה, מופיע שמו של הבן כיורם [רלב"ג]. מטרת המשלחת היא לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם, כלומר לדרוש בשלומו ולברך אותו על ניצחונו (על פי המסורת, המילה נכתבת בפסוק עם אות וי"ו יתרה, אך נקראת בלעדיה [מנחת שי]).
הסיבה לשמחת מלך חמת מוסברת במילים כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת תֹּעוּ הָיָה הֲדַדְעָזֶר. הפרשנים מסכימים כי הדרעזר מלך צובה היה בעל מחלוקת, שונא ויריב ותיק של תועו, ושתי הממלכות הסמוכות היו מסוכסכות ביניהן באופן תדיר. יתרה מכך, מסתבר שכאשר דוד תקף והכה את הדרעזר, הדרעזר היה בדיוק בדרכו לערוך מלחמה על תועו בחמת [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. ניצחונו של דוד הציל למעשה את מלך חמת, ועל כך הוא מודה לו. קבלת המשלחת מעידה גם על מדיניותו של דוד, שהשיג שליטה בארם אך לא ביקש לכבוש את כל האזור, ולכן נמנע ממלחמה עם חמת [ביאור שטיינזלץ].
לאות הוקרה, המשלחת מביאה עמה מנחה: וְכֹל כְּלֵי זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. תועו לא הסתפק בברכות, אלא הגיש לדוד מתנות יקרות ערך [רש"י, ביאור שטיינזלץ], שהורכבו מכל מה שהיה מזומן באותו רגע תחת ידו [מצודת דוד].