לאחר שדוד קיבל את הנבואה מאת ה' כי לא הוא יבנה את בית המקדש אלא בנו, הוא הקדיש את מאמציו להכנת חומרי הגלם לבניין. הפסוק מפרט כיצד הושגו חומרים אלו באמצעות שלל המלחמה שהביא דוד מארם [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
הנחושת הרבה נלקחה מִטִּבְחַת וּמִכּוּן, שהיו ערים עשירות בעלות פעילות מסחרית ענפה [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים עומדים על כך שבמקבילה לפסוק זה בספר שמואל, ערים אלו מוזכרות בשמות "בטח" ו"ברותי". הגישה המרכזית היא שלערים אלו היו שני שמות שונים, תופעה המצויה במקרא [מצודת ציון, רלב"ג], אך יש המסבירים כי שמות הערים פשוט השתנו במרוצת השנים עד לתקופת עזרא [מלבי"ם].
הציון כי שלמה השתמש בנחושת זו הוא פרט ייחודי לספר דברי הימים שאינו מופיע בספר שמואל [מלבי"ם]. יציקות הענק של המקדש דרשו כמות עצומה של חומר גלם, ושלמה עשה בו שימוש כדי ליצור את יָם הַנְּחֹשֶׁת, שהיה מכל מים ענק, ואת הָעַמּוּדִים – שני עמודים עצומים שניצבו במקדש ונקראו יכין ובועז, שגובהו של כל אחד מהם עלה על עשרה מטרים. כמו כן, מאותה נחושת נוצרו גם כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת, הכוללים את המכונות, הכיורות ושאר כלי המקדש [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].