מערכת היחסים בין הדיווחים השונים בתנ"ך על מלחמות דוד חושפת תמונה מורכבת של חזיתות מקבילות, מפקדים שונים ומספרי חללים. הכתוב מציג את ניצחונו של ואבשי (הוא אבישי) על אדום, אך השוואה למקבילות בספר שמואל ובספר תהלים מעלה פערים לכאורה באשר לזהות האויב, זהות המצביא ומספר ההרוגים בקרב.
באשר לזהות האויב, בעוד שכאן נאמר שאבישי הכה את אדום, בספר שמואל מוזכר שהמכה הונחתה על ארם. הפרשנים מסבירים כי המלחמות בשתי החזיתות התרחשו באותו הזמן. חללי האויב היו תערובת של לוחמים משתי האומות, ולכן כל מקור מציין אומה אחת אך מתכוון גם לזו שהצטרפה אליה [רד"ק, מלבי"ם]. מבחינה אסטרטגית, אבישי נשלח לחזית האדומית שנחשבה לאיום משני, בעוד שדוד ושר הצבא ניהלו את המערכה המרכזית והקשה יותר מול ארם [ביאור שטיינזלץ].
באשר לזהות המצביא ומספר ההרוגים, כאן מיוחס הניצחון לאבישי שמתוכו נפלו שמונה עשר אלף לוחמי אויב. לעומת זאת, בספר תהלים הניצחון מיוחס ליואב עם שנים עשר אלף הרוגים, ובספר שמואל הניצחון מיוחס לדוד המלך.
ייחוס הניצחון לדוד נובע מכך שהוא המלך והדמות המרכזית, ועל כן כל ניצחון במלחמה נקרא על שמו [מצודת דוד, רד"ק]. את הפער בין אבישי ליואב מיישב הרד"ק בחלוקת שלבי הקרב: אבישי היה זה שפתח במלחמה והכה ששת אלפים איש, ולאחריו הגיע יואב והכה שנים עשר אלף נוספים. ספר דברי הימים זוקף את כל שמונה עשר האלף לזכותו של אבישי משום שהוא התחיל במערכה, ואילו ספר תהלים מדייק את חלקו של יואב [רד"ק]. מנגד, קיימת מסורת בדברי חז"ל ולפיה לא מדובר באותה מערכה, אלא בשתי מלחמות שונות לחלוטין שהתנהלו בנפרד [מצודת דוד].