הניצחונות הצבאיים והעושר הרב שנפל בחלקו של דוד מנותבים למטרה רוחנית עליונה, ולא להתעשרות אישית. המילים גַּם אֹתָם מתייחסות למנחות ולמתנות שהובאו אל דוד. חלף הכנסת אוצרות אלו אל קופתו הפרטית [ביאור שטיינזלץ], הוא בחר להקדיש אותם כדי לקיים את מצוות ה' המוטלת על המלך שלא להרבות לו כסף וזהב [חומת אנך].
ההקדשה של אוצרות אלו נועדה למטרה ברורה: אגירת כמויות גדולות של חומרי גלם יקרים ושימורם באוצר המקדש, לקראת בניין בית המקדש העתידי [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
דוד צירף מתנות אלו אל השלל שאותו נָשָׂא, כלומר נטל ולקח בעצמו [מצודת דוד, מצודת ציון], מכל העמים שניצח. ברשימת העמים המופיעה כאן נמנים אדום, מואב, בני עמון, פלשתים ועמלק. עם זאת, בהשוואה לתיאור המקביל בספר שמואל, חסר כאן שמה של ארם, שכן הכתוב בחר לקצר ולא להזכירה במקום זה [רלב"ג].