מערכת השלטון של דוד המלך חולקה בין הנהגה צבאית לבין ניהול אזרחי ומשפטי, תוך חלוקת תפקידים ברורה בין שריו הבכירים.
התפקיד של וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא היה לשמש כשר הצבא והמפקד העליון של הכוחות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שבאותה תקופה יצאו למלחמות לעיתים תכופות, תפקיד זה נחשב לקרוב ביותר למלך [ביאור שטיינזלץ]. מינוי זה נדרש במיוחד משום שדוד משך את ידו מיציאה פעילה לקרבות, והפקיד את ניהול המערכות הצבאיות כולן בידי יואב. אזכור תפקידו הצבאי של יואב מיד לאחר שהוזכרה עשיית המשפט והצדקה של דוד, נועד למנוע את המחשבה המוטעית שמאחר שהמלך היה שקוע בענייני משפט פנימיים, פסקו ישראל מלהילחם באויביהם [רש"י].
לצידו כיהן יהושפט בן אחילוד בתפקיד מַזְכִּיר. מדובר באדם שהיה כפוף ישירות למלך והיה ממונה על ניהול ענייני הממשלה [ביאור שטיינזלץ]. במסגרת תפקידו, המזכיר היה מופקד על ספר הזכרונות הממלכתי [מצודת דוד]. בהקשר לעיסוקו של דוד במשפט, תפקיד המזכיר היה לנהל את סדרי הדין, לזכור ולתעד איזה מקרה משפטי הגיע ראשון לפתחו של המלך, כדי להבטיח את סדרי הצדק התקינים [רש"י].