מערכת השלטון של דוד המלך שילבה בתוכה הנהגה רוחנית ואזרחית, תוך התמודדות עם שינויים פוליטיים וצרכים מעשיים.
התואר כֹּהֲנִים המיוחס בפסוק לצדוק ולאבימלך מצביע על היותם שרי הכהנים [מצודת דוד]. וְצָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב היה מצאצאי פינחס בן אלעזר הכהן, ואילו וַאֲבִימֶלֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָר היה מבית עלי, מצאצאי איתמר. באותה עת דוד טרם הכריע בין שתי המשפחות, ולכן שניהם שימשו בכהונה במקביל [ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת מסבירה כי אביתר, אביו של אבימלך, היה למעשה הכהן הגדול, ואילו צדוק ואבימלך (הנקרא בספר שמואל גם "אחימלך") שימשו ככהנים תחתיו [מלבי"ם, מצודת ציון]. במסגרת זו, צדוק שימש כמשוח מלחמה ואבימלך היה סגנו. הסיבה שאביתר אינו מוזכר ברשימה זו היא משום שמינויו נעשה כבר בעבר, כאשר דוד מלך רק על יהודה, בעוד שהרשימה כאן מונה את שרי ישראל כולם. לחלופין, ייתכן שהסיבה היא שבהמשך דוד העמיד את צדוק לבדו ככהן גדול, ולכן מעמדו של אביתר לא היה קבוע [מצודת דוד].
בתחום האזרחי, וְשַׁוְשָׁא שימש בתפקיד סוֹפֵר המלך. תפקידו המעשי היה לכתוב את הדברים שהיה מכתיב לו אחיליוד המזכיר [רש"י]. שמו של שושא אינו שם ישראלי, והדבר רומז לכך שהיה ככל הנראה גר. מוצאו הזר התאים לאופי תפקידו, שכלל סמכויות של מעין שר חוץ המופקד על קשרים דיפלומטיים [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים עומדים על כך שבמקבילה בספר שמואל מוזכר סופר בשם "שריה" או "שוא", ומסבירים זאת בשתי דרכים: יש הסבורים כי לאותו אדם היו שני שמות שונים [רלב"ג], ואילו אחרים טוענים כי מדובר בחילופי גברי שאירעו לאורך הזמן, כך ששריה היה הסופר הראשון, ולאחר מותו מונה שושא תחתיו [מלבי"ם].