מערך השלטון והצבא בממלכת דוד כלל מינויים של אישים מרכזיים לצד שילוב בני משפחת המלוכה בהנהגה. חלוקת התפקידים מעידה על מבנה היררכי מסודר שבו הופקדו סמכויות ביטחוניות ואזרחיות בידי אנשי אמון.
לגבי תפקידו של בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, קיימות שתי גישות מרכזיות באשר לזהותם של גופים אלו. הגישה המקובלת היא שמדובר באומות זרות ששימשו כגדודי שכירי חרב וגיבורי חיל בצבאו של דוד, ובניהו מונה למפקדם [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי מדובר בשתי משפחות מיוחסות שמהן הורכבה הסנהדרין [רלב"ג]. הפרשנים מציינים כי למרות הבדלי ניסוח קלים מול התיאור המקביל בספר שמואל, המשמעות נותרת זהה והיא שבניהו החזיק בסמכות הפיקוד עליהם [רלב"ג, מלבי"ם].
באשר למעמדם של וּבְנֵי דָוִד הָרִאשֹׁנִים לְיַד הַמֶּלֶךְ, מוסכם כי הם נשאו במשרות רמות והיו מקורבים מאוד למלך. הם שהו לצידו בקביעות כדי לנהל את ענייניו [רש"י], ועל פיהם התנהלו דברים בממלכה [מצודת דוד]. בספר שמואל מכונים בני דוד בתואר "כהנים", והפרשנים מסבירים כי אין הכוונה לכהונה במקדש, אלא לשרים ונושאי משרה שקיבלו לידיהם את כוחו וסמכותו של המלך [רלב"ג]. עם זאת, מצוין כי אף שדוד העניק לבניו סמכויות שלטוניות אלו, התפקידים החשובים ביותר בממלכה נותרו בידי אנשים אחרים, שככל הנראה היו מוכשרים ומוצלחים יותר [ביאור שטיינזלץ].