מערכת היחסים בין ישראל לפלשתים עוברת תפנית משמעותית. לאחר תקופה ארוכה שבה הפלשתים נהגו לפלוש ליהודה כדי להצר את צעדיו של דוד, כעת היוזמה עוברת לידיו. הוא יוצא למלחמת תנופה, מנצח וכובש שטחים, כך שמעתה הפלשתים חדלים להוות מטרד או איום כבד על ישראל [ביאור שטיינזלץ].
הצירוף וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן מקשר את המלחמות הללו להתרחשות הקודמת. לאחר שה' הודיע לדוד כי לא הוא יבנה את המקדש אלא בנו, החליט דוד להכין ולסדר עבורו את כל התשתית, כדי שלכשיבוא בנו לבנות יהיה הכול מזומן ומוכן מראש. הכתוב משנה כעת את שטף הסיפור, ועובר לפרט כיצד הכין דוד את הקרקע לבניין המקדש באמצעות ניצחונותיו על אויביו והקדשת שלל המלחמה למטרה זו [רש"י].
במהלך המלחמה, וַיַּךְ דוד, כלומר הכה את הפלשתים, ולקח מידם אֶת גַּת וּבְנֹתֶיהָ – העיר הפלשתית החשובה והכפרים הסמוכים והנלווים אליה [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים עומדים על כך שבתיאור המקביל בספר שמואל נכתב שדוד לקח את "מתג האמה". ההסבר הוא ש"מתג האמה" היה שמו של המחוז הכולל את גת וכפריה [רלב"ג], ומחבר ספר דברי הימים בחר לפרש את המונח ולכתוב במפורש את השם "גת", בהתאם למשמעות שדרשו חכמים לשם זה [מלבי"ם].