קרה לכם פעם שעשיתם משימה גדולה יחד עם חברים, ובסוף לא היה ברור למי מגיעה התודה על ההצלחה? במלחמות של דוד המלך קרה משהו דומה. צבא ישראל נלחם נגד שני עמים אויבים, ארם וצבא אדום, שהתחברו ונלחמו יחד באותו הזמן.
כשקוראים על המלחמה הזו בכמה מקומות שונים בתנ"ך, נראה כאילו בכל פעם מישהו אחר ניצח בה. איך זה יכול להיות? התשובה היא שכולם היו שותפים. קודם כל, דוד היה המלך והמנהיג, ולכן הניצחון תמיד נזכר על שמו. אבל בשדה הקרב עצמו, המפקדים חילקו ביניהם את העבודה. ואבשי, שהוא המפקד אבישי, היה זה שיצא ראשון לקרב מול אדום וניצח ששת אלפים לוחמים. מיד אחריו הגיע יואב, שר הצבא, והשלים את הניצחון כשהכניע עוד שנים עשר אלף. ביחד הם ניצחו שמונה עשר אלף לוחמי אויב. בגלל שאבישי היה זה שהתחיל את הקרב באומץ, הפסוק שלנו נותן לו את הכבוד המיוחד ורושם את כל הניצחון המשותף על שמו.