דברי הימים א, פרק כ״ח, פסוק א׳

תארו לעצמכם שאתם מקבלים הזמנה לאספה הכי גדולה וחשובה בממלכה. לקראת סוף חייו, דוד המלך מחליט לאסוף לירושלים את כל האנשים שמנהיגים את העם. בהתחלה הם נקראים בשם הכללי כָּל־שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל, ואז מגיע פירוט מדויק של כל מי שהיה שם. הראשונים הם שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים, שהם המנהיגים האחראים באופן אישי על כל שבט. אחריהם מוזכרים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת־הַמֶּלֶךְ. אלו היו מפקדים של שתים עשרה פלוגות של חיילים. כל פלוגה שירתה את המלך במשך חודש אחד בשנה, ואז התחלפה. באספה השתתפו גם המפקדים הבכירים של הצבא, שנקראים וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת. חוץ מאנשי צבא, דוד הזמין גם את השרים שהיו אחראים על הכלכלה ועל האוצרות שלו. הם נקראים וְשָׂרֵי כָל־רְכוּשׁ־וּמִקְנֶה, כי הם היו אחראים על הכרמים והמטעים, וגם על המִקְנֶה, שזה שם כולל לכל בעלי החיים של המלך, כמו פרות, כבשים וגמלים. אליהם הצטרפו גם פקידים בכירים וחשובים מאוד בשלטון שנקראים עִם־הַסָּרִיסִים. בסוף, מוזכרים הלוחמים הכי חזקים, וכתוב גם וְהַגִּבּוֹרִים וגם וּלְכָל־גִּבּוֹר חָיִל. למה פעמיים? הכפילות הזו נועדה להדגיש בפנינו שאף לוחם חשוב לא היה חסר באספה, וכולם ללא יוצא מן הכלל הגיעו לירושלים.