מה קורה כשמלך מבוגר צריך להחליט מי יקבל את הכתר במקומו, במיוחד כשיש לו משפחה גדולה מאוד? דוד המלך עמד בדיוק במצב הזה. הוא מסביר לעם שוּמִכָּל בָּנַי כִּי רַבִּים בָּנִים, כלומר היו לו המון בנים שיכלו להתאים לתפקיד, ובכל זאת ה' כיוון אותו להחלטה אחת ברורה: וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה.
הבחירה הזו לא קרתה סתם. דוד כבר הבטיח בעבר לבת שבע, אימא של שלמה, שהוא יהיה המלך הבא, וגם נביא אמר שזה מה שיקרה עוד כששלמה רק נולד. אבל יש כאן עוד מסר חשוב מאוד שדוד רצה להעביר. העובדה שה' בחר דווקא בבן של בת שבע מתוך כל כך הרבה בנים, באה להוכיח לכולם שהמעשים של דוד כשהתחתן איתה היו טהורים ונכונים. הרי אם היה במעשה הזה משהו רע, ה' היה פשוט בוחר בן מאימא אחרת.
יחד עם כל הכבוד והשמחה, דוד מזכיר לשלמה שהתפקיד הזה מגיע עם תנאי גדול. שלמה יוכל להצליח, להיות מלך חזק ולשמור על הממלכה שלו לתמיד, רק אם יקפיד להמשיך לקיים את המצוות והמשפטים של ה'.