העברת התוכניות לבניין המקדש מדוד לשלמה כללה פירוט מדויק של משקל המתכות עבור הכלים השונים, ובהם השולחנות.
הפרשנים מסכימים כי המילים וְאֶת־הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת מתייחסות לכמות הזהב שנועדה לשולחנות שעליהם ערכו את לחם הפנים. הכפילות בביטוי לְשֻׁלְחַן וְשֻׁלְחָן באה ללמד על ריבוי השולחנות, שכן בהיכל לא היה שולחן אחד בלבד, אלא עשרה שולחנות זהב שעליהם הונח הלחם [רש"י, רלב"ג].
לגבי המשך הפסוק, וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף, עולה השאלה מה היה תפקידם של שולחנות אלו. הגישה המרכזית היא ששולחנות הכסף נועדו לסייע בעבודות המקדש השונות [ביאור שטיינזלץ], ובפרט אלו היו שולחנות שעמדו בעזרת המקדש ושימשו להפשטת עורות הקורבנות [רש"י, מצודת דוד]. אף על פי ששולחנות אלו אינם מוזכרים במפורש בתיאור בניין שלמה בספר מלכים, הם מוזכרים בנבואת יחזקאל על המקדש, ומכאן שהיו קיימים בפועל כבר בבית המקדש הראשון [מצודת דוד].
מנגד, יש המציעים כי שולחנות הכסף אינם קשורים להפשטת הקורבנות, אלא ללחם הפנים עצמו. לפי פירוש זה, מדובר בשולחן כסף שעמד מחוץ להיכל, שעליו היו מניחים את לחם הפנים הישן בעת החלפתו בלחם חדש [מלבי"ם].