דוד המלך מדגיש את הבחירה האלוהית ביורשו, ומבהיר כי מתוך שלל הבנים שיכולים היו לרשת את הכתר, נבחר דווקא שלמה. הבחירה וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה נשענת על שני יסודות מרכזיים: הבטחתו המוקדמת של דוד לבת שבע, וכן דברי הנביא שנמסרו לו עוד בזמן לידתו של שלמה [ביאור שטיינזלץ].
מעבר לעצם מינוי היורש, ההדגשה וּמִכָּל בָּנַי כִּי רַבִּים בָּנִים טומנת בחובה מסר עמוק הנוגע לטהרת מעשיו של דוד. העובדה שה' בחר דווקא בבנה של בת שבע מתוך בנים רבים כל כך, באה לרמז כי נישואיו של דוד לבת שבע לא היו בחטא. אילו היה במעשה זה חטא, לא היה נבחר בנה למלוכה כאשר ישנם מועמדים ראויים אחרים [מצודת דוד]. עם זאת, בחירה זו אינה מוחלטת ונטולת תנאים. ייעודו של שלמה למלוכה והבטחת שלטונו לנצח תלויים בכך שיחזיק מעמד ויקפיד לקיים את מצוות ה' ומשפטיו [רלב"ג].