דוד המלך מוסר לשלמה בנו את התוכניות המדויקות ואת משקלי המתכות עבור כלי המקדש, וביניהם גופי התאורה. בניגוד למשכן שבו עמדה מנורה אחת בלבד שבה התקיימה מצוות ההדלקה, בית המקדש דרש מערך תאורה נרחב ומרובה יותר [ביאור שטיינזלץ].
ההנחיה לגבי לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב בלשון רבים מתייחסת לעשר מנורות הזהב שעתיד שלמה ליצור ולהציב בתוך ההיכל, חמש מימין למנורת משה וחמש משמאלה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. דוד קבע מִשְׁקָל מדויק לכל מנורה בנפרד [רש"י, מצודת דוד], כאשר כל מנורות הזהב היו שוות במשקלן ושקלו בדיוק "כיכר", כפי שנקבע בתורה [מלבי"ם]. הפירוט וְנֵרֹתֵיהֶם מתייחס לבזיכים, כלי הקיבול שבהם הניחו את השמן והפתילות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], וגם לכל נר ונר נקבע משקל זהב משלו [רש"י].
אזכורן של וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף מעורר קושי, שכן במשכן לא היו כלי כסף מקושטים, ובתיאור בניין המקדש על ידי שלמה לא מוזכר כלל שעשה מנורות כאלו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. כדי ליישב זאת, מציעים הפרשנים שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה גורסת כי מנורות הכסף אכן נוצרו, אך הן לא הוצבו בהיכל אלא בלשכות הכהנים, כדי להאיר להם בלילות בזמן שאכלו את בשר הקודשים או שכבו לישון [רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, יש הסבורים כי שלמה כלל לא יצר מנורות כסף בפועל. לפי דעה זו, דוד תכנן אותן משום שלא ידע עד כמה יתעשר בנו, אך בימי שלמה הכסף הפך לנפוץ כל כך עד שלא נחשב לראוי לשימוש זה [מלבי"ם].
המילים כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה מתפרשות בכמה דרכים. יש המסבירים כי מדובר במשקלם של כלי השרת הנלווים לעבודת המנורה, כגון המלקחיים והמחתות [רש"י]. אחרים מפרשים שהכוונה היא שמשקלה של כל מנורה נקבע באופן הראוי למבנה ולתבנית שלה [מצודת דוד]. פרשנות נוספת רואה במילים אלו הבחנה הלכתית בין סוגי המנורות: בעוד שמנורות הזהב היו חייבות להיות במשקל קבוע של כיכר, מנורות הכסף לא היו כפופות לכלל זה, ולכן משקלן לא היה שווה אלא השתנה בהתאם לעבודה שיועדה לכל אחת מהן [מלבי"ם].