מלכים א, פרק י״ד, פסוק ט״ו

עונשם של ישראל מתרחש בהדרגה, תחילה במכות חוזרות ונשנות כאשר וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל ויהפוך אותם לחסרי יציבות, כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם המיטלטל מכל רוח, אם כי יש בדימוי זה גם נחמה שכן גזעו אינו נעקר לחלוטין. לאחר מכן יגיע שלב העונש הסופי, שבו ה' וְנָתַשׁ ויעקור אותם מארצם, וְזֵרָם ויפזר אותם בגלות מֵעֵבֶר לַנָּהָר, בין אם מדובר בנהר פרת או בנהר גוזן. הפורענות מגיעה יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם, אילנות שנעבדו כעבודה זרה. בעוד שלעבודת עגלי הזהב העם נגרר בעל כורחו או מתוך פיתוי, את האשרות הם בחרו להוסיף מיוזמתם באופן של מַכְעִיסִים אֶת ה', ובשל בחירה מודעת זו נזקף לחובתם גם חטא העגלים.