מלכים א, פרק י״ד, פסוק י״ג

בן ירבעם הוא היחיד מכל בני משפחתו שיזכה לאבל ולקבורה מכובדת במנוחה, ולכן וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר, בעוד שאר בני הבית שנידונו לכליה לא יגיעו לקבר כלל. זכות זו ניתנה לו יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב, והשימוש בפועל נִמְצָא מדגיש שהמעשים הטובים שעשה כלפי ה' היו בגדר מציאה נדירה וייחודית רק לו. הכתוב אינו מפרט מהו אותו דָּבָר טוֹב, אך המסורת מסבירה כי הוא סילק את המחסומים שהציב אביו כדי למנוע עלייה לרגל לבית המקדש, או שעלה לשם בעצמו. אף על פי כן, נראה שדבקו בו גם חטאים, שכן אילו היה צדיק גמור הוא היה זוכה לרשת את כיסא המלוכה, ולא מסתפק בגמול של קבורה בלבד.