מלכים א, פרק י״ז, פסוק ג׳

ה' מצווה על הנביא לֵךְ מִזֶּה, כלומר להתרחק ממקומו הנוכחי, כאשר ההוראה וּפָנִיתָ מורה לו לסובב את עצמו קֵדְמָה, לכיוון מזרח. היעד למסתור הוא בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיַּרְדֵּן, שהוא נחל אכזב הנשפך לירדן מצידו המזרחי. הציווי וְנִסְתַּרְתָּ נועד בראש ובראשונה להצילו מסכנת מוות מידי אחאב ואיזבל בדרך טבעית, שכן ה' מעדיף לפעול ללא ניסים חריגים. מעבר להצלה הפיזית, ההתרחקות הכרחית כדי ששפע הברכה השורה על הנביא לא יזלוג אל העם ויבטל את גזירת הבצורת. יתרה מכך, ישיבתו דווקא על גבול הארץ המזרחי הופכת אותו למעין שומר החוסם באופן פעיל את ענני הגשם מלהיכנס לארץ.