בעקבות התרסקות האליל, נוצר מנהג שבו כהני העבודה הזרה וכל הבאים, כלומר שאר העם, לא ידרכו ויצעדו על מפתן דגון, שהוא סף הדלת של המקדש. הפלשתים נהגו כבוד במקום משום שראשו וידיו של הפסל נמצאו מונחים עליו, או מתוך יראה מכך שה' עמד שם ודגון כרע לפניו. תיאור זה נועד להוכיח את עם ישראל על אדישותם, שכן בעוד שהפלשתים המשיכו לכבד את אלילם המנופץ, ישראל לא התאמצו להציל את ארון ה' והותירו לו לפעול לבדו נגד הפלשתים. בנוסף, המנהג מבליט את חטאם של ישראל בימי בית ראשון, שאף התעלו על הפלשתים במסירותם לעבודה זרה וקפצו על סף הדלת מתוך התלהבות פולחנית.
שמואל א, פרק ה׳, פסוק ה׳
עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יִדְרְכוּ֩ כֹהֲנֵ֨י דָג֜וֹן וְכׇֽל־הַבָּאִ֧ים בֵּית־דָּג֛וֹן עַל־מִפְתַּ֥ן דָּג֖וֹן בְּאַשְׁדּ֑וֹד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.