הצרה שפקדה את העיר פגעה בכלל התושבים והסבה להם ייסורים קשים. גם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ במגפה הֻכּוּ בַּטְּחֹרִים, בדומה למה שאירע קודם לכן בעיר גת, כך שבסופו של דבר כולם היו מוכים וסבלו. בעקבות המצוקה קראו התושבים לישועה, וכך וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם. תיאור צעקתם ככזו שהגיעה עד השמיים אינו מילולי אלא נאמר בדרך גוזמה, כדי להמחיש את עוצמת הצרה והזעקה שהתעצמה מאוד.
שמואל א, פרק ה׳, פסוק י״ב
וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מֵ֔תוּ הֻכּ֖וּ (בעפלים) [בַּטְּחֹרִ֑ים] וַתַּ֛עַל שַֽׁוְעַ֥ת הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיִם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.