לאחר שהמגפה הכתה בערים הקודמות, ארון ה' מועבר ליעד חדש ומעורר בהלה מיידית. התושבים מזהים את תבנית הפורענות המלווה את הארון ומגיבים בחרדה.
וַיְשַׁלְּחוּ אנשי גת את הארון לעקרון, שהייתה עיר פלשתית חשובה נוספת [ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לפעמים קודמות, הפעם אנשי גת לא כינסו את סרני הפלשתים להתייעצות, אלא שלחו את הארון על דעת עצמם. הם הסתמכו על עצה קודמת של הסרנים, לפיה יש להרחיק את הארון ממקום מוכה מגפה למקום אחר [מלבי"ם].
וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים עם הגעת הארון לעירם. זעקתם הייתה גדולה במיוחד משום שאופי הפגיעה החמיר: בעוד שעד כה נוכחות הארון גרמה לחולי ולמכות, כעת הפכה המגפה למהומת מוות של ממש [מלבי"ם].
הזעקה מנוסחת בלשון יחיד, לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי, משום שהדוברים הם שרי העיר וסרן עקרון. המנהיגים הם אלו שזעקו מתוך פחד, בשם התושבים כולם, מתוך הבנה שהארון מביא עמו פורענות [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].