העברת ארון הברית מעיר לעיר לא הביאה לפלשתים מזור, אלא גררה עמה החמרה ניכרת בעוצמת הענישה האלוהית. עצם המעשה של העברת הארון לעיר גת הוא שהעצים את חרון אף ה' והוביל להחרפת המכה [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
ההסלמה בעונשם באה לידי ביטוי בשלושה אופנים מרכזיים. ראשית, מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד המתוארת כאימה ופחד עצום שנפלו על התושבים [מלבי"ם], או כמגפות שונות שהכו בהם [ביאור שטיינזלץ]. שנית, המכה התרחבה והכתה באופן חסר תקדים את כל תושבי העיר ללא יוצא מן הכלל, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל [מלבי"ם, רלב"ג].
ההחמרה השלישית והקשה מכל טמונה באופי המחלה עצמה, כפי שעולה מן המילה וַיִּשָּׂתְרוּ. רוב הפרשנים מסכימים כי מילה זו נכתבת אמנם באות שי"ן, אך נקראת ומתפרשת כאילו נכתבה באות סמ"ך, מלשון סתר [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, מנחת שי]. משמעות הדבר היא שמכת הטְחֹרִים פגעה בהם בבית הסתרים, כלומר היו אלו גידולים פנימיים שהסתתרו בתוך מעיהם. מחמת היותם פנימיים, גידולים אלו היו מכאיבים, אנושים וקשים הרבה יותר לרפואה מאשר פצעים חיצוניים וגלויים [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. גישה פרשנית נוספת מסבירה את המילה במשמעות של בקיעה, ולפיה הטחורים נבקעו מתוך גופם של תושבי העיר [ביאור שטיינזלץ].