השכם בבוקר נגלה לעיני הפלשתים מחזה הממחיש את שלטונו המוחלט של ה' על אלוהי העמים, כאשר פסל דגון נמצא מושפל ארצה. אירוע זה התרחש בחסות החשיכה ונתגלה רק בבוקר, כדי להדגיש את מפלתם של כוחות הטומאה דווקא בלילה, הזמן הנחשב לשעת שליטתם וכוחם [חומת אנך]. המילה וַיַּשְׁכִּמוּ נכתבה בפסוק בכתיב חסר, ללא האות יו"ד [מנחת שי].
התיאור נֹפֵל לְפָנָיו מציין שהפסל נפל על פניו [רד"ק, מצודת דוד], בתנוחה שנראית כאילו דגון משתחווה בהכנעה לפני ארון ה' [ביאור שטיינזלץ]. כפילות הלשון בפסוק, המתארת את דגון נופל גם על פניו וגם לפני ארון ה', באה להדגיש את אופיו הנסים של האירוע. הפסל והארון עמדו זה לצד זה מול פתח הבית; אילו היה הפסל נופל באופן טבעי קדימה, הוא היה נופל לכיוון הפתח, ואילו היה נופל לעבר הארון שניצב לצידו, הוא היה נופל על צדו. העובדה שדגון נפל קדימה על פניו ובאותה עת גם הופנה לעבר הארון, מוכיחה כי אין מדובר בנפילה מקרית אלא בנס. בנוסף, המילים וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ מלמדות שהפסל לא רק נפל, אלא ממש נעקר והועתק ממקומו, שהרי אם היה רק נופל במקומו היה הפסוק מסתפק במילה "ויקימוהו" [מלבי"ם].
למרות המופת הגלוי שנעשה לכבוד ה' כדי להראות שאין עוד מלבדו, הפלשתים לא השכילו להבין את המסר. הם הניחו כי מדובר בתאונה או במקרה בעלמא, ולכן הסתפקו בהקמת הפסל והשבתו למקומו, מבלי לנסות להוציא את ארון ה' מהמקדש [רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].