אנשי עקרון מגיעים לנקודת שבירה לנוכח הפגיעה הקשה בעירם, ומכנסים בדחיפות את מנהיגי הפלשתים. באסיפה זו הם מבקשים עצה מן הכומרים והקוסמים כיצד לנהוג בארון, האם להשיבו לישראל, ובאיזו דרך לעשות זאת כדי לשכך את חרון האף של ה׳ [רלב"ג].
דרישתם המרכזית היא וישב למקומו, כלומר הפסקת נדידתו של הארון מעיר לעיר בתוך ארץ פלשתים, והשבתו המוחלטת למקומו המקורי בארץ ישראל [מלבי"ם].
הסיבה לדרישה הנחרצת היא הופעתה של מהומת מות בכל העיר. הפרשנים מציגים גישות שונות להבנת מהותה של מהומה זו. יש המפרשים זאת כבהלה גדולה שאחזה בתושבים [ביאור שטיינזלץ], בעוד אחרים מסבירים כי מדובר בחרדה שנוצרה בעקבות קולות רעם אדירים, שכן כל המהומות במקרא נגרמות על ידי רעמים [רש"י]. מבחינה מסורתית ודקדוקית, האות ה' במילה מהומת מופיעה בכתבי היד הישנים עם סימן מאריך [מנחת שי].
לצד הבהלה והקולות, המהומה לוותה בתוצאות קטלניות. המפרשים מסבירים כי בנוסף למכת העפולים שממנה סבלו הפלשתים עד כה, פרצה בעיר מגפה של ממש שבה חולים רבים מתו באופן מיידי [מצודת דוד, מלבי"ם]. מציאות קשה זו היא שמסבירה את סוף הפסוק, המציין כי כבדה מאד יד האלהים שם, שכן המגפות והמוות הכו בעיר בעוצמה חסרת תקדים [ביאור שטיינזלץ].