לאחר שלקחו בשבי את ארון הברית, הפלשתים מכניסים אותו אל תוך מקדש האליל הלאומי שלהם ומניחים את החפץ המקודש ביותר לישראל ממש בסמוך לעבודה הזרה. מעשה זה מעורר שאלה באשר לכוונתם של הפלשתים: האם ביקשו לבזות את הארון, או שמא לחלוק לו כבוד בדרכם האלילית.
המילה וַיַּצִּיגוּ משמעותה שהם העמידו את הארון [מצודת ציון, רד"ק]. הארון הוצב בסמוך אל דָּגוֹן, שהוא שמו של אליל הפלשתים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אשר דמותו הייתה עשויה כצורת דג [רש"י].
באשר למניע שעמד מאחורי הבאת הארון לבית דגון, נקודת המוצא של הפלשתים הייתה שאלילם ניצח במערכה את אלוהי ישראל [מלבי"ם]. עם זאת, קיימת מחלוקת כיצד לפרש את עצם הצבת הארון לצד האליל. גישה אחת סבורה כי הפלשתים נהגו בארון בכבוד מסוים, מתוך תפיסה אלילית האומרת שראוי כי אלוהות אחת תשכון בסמוך לאלוהות אחרת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה חולקת טוענת כי אין לראות בכך מתן כבוד, שהרי הפלשתים נענשו על מעשיהם בהמשך. לפיכך, מטרתם הייתה השפלה והכנעה: הם ראו בדגון את המנצח ובארון את המנוצח, והציבו את המנוצח ליד המנצח כדי שישמש אותו ויהיה לו לעבד [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].