הצרה שפקדה את העיר פגעה בכלל התושבים ללא יוצא מן הכלל והסבה להם ייסורים קשים. הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ במגפה [מצודת דוד], הֻכּוּ בַּטְּחֹרִים. במקור נכתבה המילה "בעפלים" אך הקרי הוא "בטחרים" [מנחת שי]. תושבים אלו, ששרדו את מכת המוות, סבלו כולם מהכאה זו בדומה למה שאירע קודם לכן בעיר גת, כך שבסופו של דבר כל אנשי העיר היו מוכים וסבלו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בעקבות המצוקה והייסורים, וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם. המילה שַׁוְעַת משמעותה זעקה וצעקה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והתושבים צעקו לישועה בשל צרתם הגדולה [מלבי"ם]. התיאור לפיו הזעקה הגיעה עד הַשָּׁמָיִם אינו תיאור מילולי אלא נאמר בדרך גוזמה, כדי להמחיש את עוצמת הצרה והזעקה שגדלה והתעצמה מאוד [מצודת דוד].