חשבתם פעם איך זה מרגיש לחיות בתקופה שבה פתאום, אחרי המון מלחמות, יש שקט מוחלט ואין שום פחד מאויבים? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל כשהנביא שמואל הנהיג אותם. אחרי שהפלשתים הפסידו בקרב, וַיִּכָּנְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לָבוֹא. כלומר, האויב נשבר והפסיק לארגן התקפות ולהיכנס לתוך השטח של ארץ ישראל.
אבל זה לא נגמר רק בזה שהם נשארו בחוץ. הכתוב מספר שוַתְּהִי יַד ה' בַּפְּלִשְׁתִּים. המשמעות היא שגם כשבני ישראל יצאו להילחם מיוזמתם בתוך השטח של הפלשתים, ה' שמר עליהם ועזר להם לנצח את האויב בארץ שלו.
השקט וההגנה האלה נמשכו כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל. הכוונה כאן היא לא ממש עד היום האחרון בחיים שלו, אלא לכל הזמן שבו הוא היה מנהיג פעיל. ככל ששמואל הזדקן, כבר היה לו קשה להסתובב בין הערים וללמד את העם להתנהג נכון. בגלל זה, העם התחיל לעשות טעויות ולחטוא, והפלשתים חזרו לשלוט בהם. המצב הקשה הזה הוא מה שגרם לבני ישראל לבקש מאוחר יותר שימליכו עליהם מלך שיעזור להם.