מול חזון החורבן של מואב, מתגלה תמונה יוצאת דופן של אמפתיה נבואית עמוקה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילים לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק מבטאות את צערו האישי של הנביא הרואה ברוח הקודש את השבר המתקרב [שד"ל]. בניגוד לנביאי אומות העולם, כדוגמת בלעם שביקש לעקור אומה ללא סיבה, נביאי ישראל מתאוננים ומיצרים גם על פורענות הבאה על אומות אחרות [רש"י, חומת אנך]. מנגד, יש הסבורים כי הנביא אינו מדבר בשם עצמו, אלא שם את המילים בפי העם המואבי, כך שכל אדם במואב זועק ממרירות לבו [רד"ק, מצודת דוד]. גישה נוספת מציעה כי לב הנביא מומשל לישות חיה הפונה בקריאת אזהרה אל צבא מואב, ומתחננת בפניהם שיברחו ולא יצאו למלחמה האבודה [מלבי"ם].
באשר למילה בְּרִיחֶהָ, רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לבורחים ולנמלטים מפני המלחמה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפרשים מילה זו כפשוטה, מלשון בריחים, ומסבירים כי בריחי שערי הערים נשברו, או שגבולותיה של מואב הגיעו בעבר עד העיר צוער [אבן עזרא, שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
את הביטוי עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה מפרשים רבים כדימוי למואב עצמה. מואב נמשלת לעגלה משובחת בת שלוש שנים, או עגלה שלישית לבטן, סמל למדינה שהייתה מלאה בכל טוב, חזקה וחשובה בטרם באה עליה הרעה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, שד"ל]. מנגד, יש הסבורים כי תואר זה אינו מתייחס למואב אלא משמש כשם תואר לעיר צוער אליה נמלטים [אבן עזרא, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. פירוש ייחודי רואה במילים אלו מונחים צבאיים: "עגלה" מלשון מעגל ומחנה צבאי, ו"שלישיה" מלשון שרים וגיבורים, כלומר מחנה העילית של צבא מואב הנסוג [מלבי"ם].
הפסוק ממשיך ומתאר את מסלול הבריחה דרך מַעֲלֵה הַלּוּחִית ודֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם, שהם שמות של מקומות גבוהים והרריים במואב [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הבורחים מטפסים במעלה ההר בבכי תמרורים על השבר שבא עליהם פתאום. יש המציינים כי דרכים אלו היו מסוכנות במיוחד, ולכן נתיב הבריחה הבטוח היחיד היה לכיוון צוער [חומת אנך]. אחרים מתארים את הגיאוגרפיה של המערכה: חורונים הייתה הבקעה שבה התנהל הקרב ובה נפלו הגיבורים, ואילו מעלה הלוחית היה נתיב המילוט של השורדים המעטים [מלבי"ם].
בסיום הפסוק מופיעה המילה הנדירה יְעֹעֵרוּ. הפרשנים נחלקו במשמעותה: גישה אחת מסבירה כי המילה נגזרת מהשורש ע.ו.ר (כמו יעירו או יעוררו), כלומר הפליטים מעוררים זעקת שבר גדולה [מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה שנייה קושרת את המילה לשורש ר.ע.ע או ע.ר.ע, מלשון שבירה והרס (יערערו), ומתארת כיצד הבורחים משברים את עצמם, מכים כף אל כף וכף אל ירך מרוב צער [רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, יש המפרשים מילה זו על פי הארמית, במשמעות פשוטה של יצעקו [רש"י, ביאור שטיינזלץ].