קרה לכם פעם שנשענתם בביטחון על משהו שנראה ממש חזק ויציב, ופתאום הוא נשבר ונפלתם? זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל, ובמיוחד האנשים משבט יהודה ובנימין. באותם ימים הם פחדו מאוד מהאיום של מלך אשור, וקיוו ששתי מעצמות גדולות וחזקות, כוש ומצרים, יצילו אותם מהסכנה.
הם חיכו בקוצר רוח לעזרה מממלכת כוש. המילה מַבָּטָם מלמדת שהם ממש תלו את העיניים שלהם לכיוון כוש, וציפו שהצבא שלהם יבוא לעזור להם במלחמה. במקביל, הם גם סמכו מאוד על מצרים. המילה תִּפְאַרְתָּם מסבירה שהם ממש התגאו והתפארו בפני כולם בברית החזקה שיש להם עם המצרים.
אבל אז, המעצמות החזקות האלה נפלו. כשהעם ראה את זה, הם חוו משבר גדול. המילה וְחַתּוּ מתארת את שבירת הרוח שלהם. פתאום כל התקוות שלהם התנפצו. הם גם התאכזבו קשות מכך שכוש לא באו לעזור, וגם הרגישו בושה גדולה מאוד על כך שהם כל כך התגאו במצרים, שבסוף התגלתה כמשענת שווא שלא באמת יכולה להציל אותם.