ישעיהו, פרק נ״ט, פסוק ה׳

טיפוחן של כוונות זדון וטענות שקריות נמשל למצב שבו בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ, כאשר הרשעים הוגים מחשבות רעות עד שהן פורצות החוצה כנחש מזיק. במקביל, מעשיהם חסרי התועלת והיציבות מתוארים בכך שוְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ, שכן הם טווים חוטי רשת של שקרים שאינם מביאים כל טובה לעושיהם. ההתחברות אליהם היא סכנה מוחלטת, ולכן הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת, שכן מי ששותף להם ומאמץ את דרכם ימות מהרעל הטמון בהם. בנוסף, וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה, כלומר בין אם אדם ינסה למעוך וללחוץ את הביצה ובין אם רק יחמם וידגור עליה, יבקע ממנה נחש ארסי נוסף שיכיש אותו. דימויים אלו מלמדים כי כל מגע עם הרשעים מוביל לאסון, ולכן אין תקנה אלא להתרחק מהם לחלוטין.